<h1>עבוה"ק לרשב"א בית מועד שער חמישי</h1>
<h2>דף יט:</h2>
העז העומדת לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת שייחדה לביצתה ופירות המיוחדין לסחורה ושוורים העומדים לחרישה, ביום טוב אסורין שכבר ביארנו שיש מוקצה ביום טוב, אבל בשבת הראוי מהן ביומן כפירות העומדין לסחורה מותרין שאין מוקצה בשבת. הבד שטענו עליו את הקורה מערב שבת וכן מערב יום טוב והשמן זב מתחת הקורה, למחר נולד הוא שאינו ראוי בין השמשות לא לאכול ולא למשקה, ולפיכך ביום טוב אסור ובשבת מותר, שיש נולד ביום טוב ואין נולד בשבת. מחצלאות הכרוכות ועומדות לסחורה אסור לטלטלן ביום טוב אבל בשבת מותר. הדגים המלוחין שמצניעין לסחורה פעמים מכסין אותן במחצלאות וכיוצא בזה, והרי המחצלאות נמאסין ומוקצין הן ביום טוב מחמת מיאוסן, אבל בשבת מותר לטלטלן שאין מוקצה בשבת ואפילו מחמת מיאוס אלא מחמת איסור בלבד והוא שדחאו בידים כנר שהדליקו באותה שבת.
<h2>דף כט.</h2>
כשאמרו מסיקין בכלים ובלבד שלא יהא מהפך בהן לאחר שאחזה בהן האור ואכלה מקצתן, לפי שנעשו שברי כלים והרי הן כנולד וכשהוא מהפך באיסור הוא מהפך. ואם רבה עליהן עצים מוכנים מותר להפך בהן שבהיתר הוא מהפך.
<h2>דף מג.</h2>
כבר נתבאר שהביצה שנולדה ביום טוב או בשבת כשם שאסורה באכילה כך אסורה בטלטול, ואע"פ שאסור לטלטלה מטלטלין את הכלי לכסותה. אבל אין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה, לפי שאין מבטלין כלי מהיכנו.
כל הכלים שהתירו לטלטלן לצורך מקומן לא להזיזן בלבד מן המקום שהוא צריך לו התירו, אלא כל שהן בידו מוליכן ומניחן באיזה מקום שירצה ואפילו ברחוק מקום ומבית לבית.
<h2>דף מה.</h2>
היה אוכל בתאנים או בענבים בחול והותיר מהן והעלן לגג לייבשן, הרי אלו מוקצות ואסור לאכול מהן עד שייבשו, בשבת אמרו ואין צריך לומר ביום טוב. במה דברים אמורים בגרוגרות וצימוקים מפני שהן מסריחות בנתיים ומסלק דעתו מהן, אבל שאר הפירות שהעלן לייבשן ואין מסריחין בנתיים מותרין שאין מסלק דעתו מהן.
<h2>דף מה:</h2>
בהמה בריאה שמתה בין בשבת בין ביום טוב, לא יזיזנה ממקומה ואפילו לחתכה לפני כלבו, שאין אדם מצפה אימתי תמות בהמתו, והרי זו כגרוגרות וצימוקים שאין דעתו עליהם כלל. היתה מסוכנת מבערב ולמחר מתה, מותר לחתכה לפני הכלבים שמוכנת היתה זו מבערב לכלבים. היתה חולה מבערב ולמחר מתה, בשבת מותר לחתכה לפני הכלבים אבל ביום טוב אסור, שיש מוקצה ביום טוב ואין מוקצה בשבת.
<h2>דף מו:</h2>
האוסר הככר על עצמו בנדר או בשבועה מותר לטלטלו, לפי שהככר מותר אצל אחרים ולא אסרו אלא על עצמו, ומאכילה אסרו ולא בטלטול. ומה בין זה לגרוגרות וצמוקים שמקצה אותן מדעתו לאכילה ולפיכך אין מטלטלין אותן לפי שאינם ראויים לא לו ולא לאחרים. הא אין זה דומה אלא לגוי שהביא פירות ואין במינן במחובר שאסורין לזה ומותרין לזה, ומותרין לכולן בטלטול. נשאל עליה בשבת או ביום טוב מותרת לו אפילו באכילה שלא הקצה אותן מדעתו לחלוטין אע"פ שצריך לאחרים להתירו, לפי שהנדרים ניתרין אף בשלושה הדיוטות, והדיוטות הידועים לפתוח את הנדר מצויין הן ודעתו סומכת עליהן שאם ירצה ימצא מי שיזדקק לו. תלה נדרו בחכם, אפילו בא חכם והתירו יראה לי שהוא אסור, שהחכם אינו מצוי להתיר לו נדרו ולחלוטין סילק דעתו ממנה.
<h2>דף קכב.</h2>
ליקט הגוי עשבים לבהמתו לא יאכיל אחריו ישראל ביד, לפי שהעשבים מוקצין הן ואסור לטלטלן. ולא עוד אלא אסור לו להעמיד בהמתו עליהם, שאדם מעמיד בהמתו על גבי עשבים מחוברין בשבת והיא אוכלת, ואין חוששין שמא יעבור ויתלוש ביד ויתן לפניה שהכל זריזין הן באיסורין של תורה, אבל אין אדם מעמיד בהמתו על המוקצה שמא ישכח ויטלטלנו בידיו. אבל עומד הוא בפני בהמתו והיא הולכת מעצמה ואוכלת. גוי שמילא מים לבהמתו, משקה אחריו ישראל. היה הגוי מכירו של ישראל וליקט עשבים או שמילא מים לבהמתו, לא ישקה ולא יאכיל אחריו ישראל. וכן בכל דבר שיש בו לרבות בשביל ישראל, והוא שילקט או ידלה וימלא בפני ישראל, חוששין שמא ירבה בשביל ישראל. עשה הגוי מלאכה לצורך עצמו, אם אי אפשר לרבות בה בשביל ישראל מותר להשתמש באותו דבר. כיצד, עשה הגוי כבש לירד בו יורד אחריו ישראל. וכן אם הדליק את הנר לעצמו משתמש בו ישראל, נר לאחד נר למאה.
<h2>דף קכב:</h2>
נוטל אדם קרדום לחתוך בו דבלה ומגירה לגור בה הגבינה וקורנס לפצוע בו אגוזים. באיזה קורנס אמרו, בקורנס של אגוזים וקורנס של נפחים ואפילו קורנס של זהבים, אבל לא יטול קורנס של בשמים לפי שאדם מקפיד עליו שלא יתקלקל וקובע לו מקום להיות מיוחד למלאכתו.
<h2>דף קכג.</h2>
מדוכה בזמן שיש בה שום וכיוצא בו מן הנדוכין במדוכה, מטלטלין אותה אפילו מחמה לצל. ואם ריקה אין מטלטלין אותה אלא לצורך גופה או לצורך מקומה כשאר כלים שמלאכתן לאיסור. בזמן שיש בה שום למה מטלטלה, והלא לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד, לפי שלא נאסרה המדוכה אלא מחמת מלאכה זו של שחיקת שום וכיוצא בה ועכשיו הרי היא משמשת היתר במלאכתה, נמצא האוסרה מתירה כקדירה המטלטלת עם התבשיל. המדוכה מלאכתה להיתר ביום טוב, ולפיכך [אפילו] אין בה שום מטלטלין אותה אפילו מחמה לצל.
<h2>דף קכג:</h2>
כיוצא בדבר אמרו שכל הכלים שאדם מקפיד עליהן לייחדן למלאכתן אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן בין בשבת בין ביום טוב. לפיכך יתד של מחרישה וסכין של טבחים ששוחטין בו וסכין של רצענים, שכל אלו הבעלים מקפידין עליהם שלא יתקלקלו אסור לטלטלן.
כל הכלים שמלאכתן להיתר, מותרין לטלטל בין בשבת בין ביום טוב ואפילו מחמה לצל ואין צריך לומר לצורך גופן ולצורך מקומן. ואפילו היו כבדין הצריכין בני אדם לטלטלן, מטלטלין בשנים. ויראה לי שמטלטלין אפילו בארבעה או בחמישה בני אדם. הכלים שמלאכתן לאיסור, אין מטלטלין אותן אלא לצורך גופן ולצורך מקומן. לצורך גופן כיצד, היה צריך לישב עליהן או לפצע בהן את האגוזים מותר.
<h2>דף קכד.</h2>
הכלים והאוכלים מטלטלים אותם לכל דבר ועושה אדם מהם כל צורכו, ואין אומרים לא ניתנו הכלים אלא לתשמישן והאוכלים לאכילה ולפיכך מסיקין באגוזים ובתמרים. אבל אם אכלן אין מסיקין בקליפיהן ובגרעיניהן לפי שהן כנולד.
<h2>דף קכד:</h2>
וכן מסיקין בכלים. ואם נשברו ביום טוב אין מסיקין בשבריהן. במה דברים אמורים בשאין השברים ראויין לכעין מלאכתן הראשונה, אבל אם היו ראויין לכעין מלאכתן הראשונה הרי הן כראיותן וככלים הן ומסיקין בהן. איזהו מעין מלאכתן, שברי עריבה שראויין לצוק לתוכן מקפה, שברי זכוכית לצוק לתוכה שמן. היו ראויין למלאכה אחרת שברי עריבה שראויין לכסות בהן את החבית, שברי זכוכית לכסות בהן פי הפך, כבר יצאו אלו מתורת כלי ואסור להסיק בהן ואפילו לטלטלן ביום טוב, אבל בשבת מותר לטלטלן כל שראויין אפילו למלאכה אחרת. נשברו מערב יום טוב בין ראויין למלאכה בין שאינן ראויין למלאכה מסיקין בהן, שהרי הן כעצים מוכנים להסקה. במד"א להסיק בהן, אבל לסמוך בהן את הדלת או את הקדירה אם אינן ראויין אפילו למלאכה אחרת אסור, שלא ניתנו אלא להסקה. ואם ראויין למלאכה אחרת מותר שהרי הוכנו מבערב למלאכה אחרת ותורת כלי עליהן.
<h2>דף קנ.</h2>
כל מלאכה שישראל אסור לעשותה ביום טוב ובשבת לא יאמר לגוי לעשותה, שהאמירה לגוי שבות. עשאה הגוי מעצמו על דעת ישראל, יראה לי שצריך למנעו, שלא אמרו גוי על דעת עצמו הוא עושה אלא בדליקה בלבד, שאם בא לכבות אין צריך לומר לו אל תכבה.
<h2>דף קנא.</h2>
בהמות הידועות שדרכן ללון חוץ לתחום ונמצאו בעיר ביום טוב, אני אומר שמא מבערב הכניסן לתחום וחוץ לחומה לנו ומותרות. וכל שכן השוחטין בבקר שחזקה מבערב הכניסום לתוך התחום. ולא ראיתי לאחד מרבותי שחשש לדבר זה.
<h2>דף קנו:</h2>
רואין את הטריפה ביום טוב, נמצאת טריפה אין מטלטלין אותה. ולפיכך יראה שאין רואין את הטריפה אלא במקום שאם תמצא טריפה לא יהא צריך להזיזה ממקומה, אלא שלא ראיתי לאחד מן הראשונים שחשו לדבר זה.
בהמה בריאה שמתה בין בשבת בין ביום טוב, לא יזיזנה ממקומה ואפילו לחתכה לפני כלבו, שאין אדם מצפה אימתי תמות בהמתו, והרי זו כגרוגרות וצימוקים שאין דעתו עליהם כלל. היתה מסוכנת מבערב ולמחר מתה, מותר לחתכה לפני הכלבים שמוכנת היתה זו מבערב לכלבים. היתה חולה מבערב ולמחר מתה, בשבת מותר לחתכה לפני הכלבים אבל ביום טוב אסור, שיש מוקצה ביום טוב ואין מוקצה בשבת.
